גפסון נ' דן מיחזור בע"מ

פסק דין

עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שאירעו לתובע במהלך שהותו באתר 'קריית הפלדה' של הנתבעת.

הצדדים והתאונה נשוא הדיון:

1.התובע יליד 16/1/64, בן 49 כיום, נהג משאית במקצועו שעוסק בסחר ובהובלת מתכת.

2.עפ"י הנטען בכתב התביעה ובתצהירו של התובע, ביום 28/6/05 בזמן שהמתין באתר 'קריית הפלדה' של הנתבעת בקריית ביאליק לפירוק המשאית שלו ממתכות שונות, חתיכת מתכת כבדה נפלה ממכונת הגריסה ופגעה בו בראשו.

3.בעקבות זאת הובהל התובע באמצעות אמבולנס לבית חולים נהריה, שם אובחן כסובל מפגיעה בקרקפת, אושפז למשך 3 ימים ושוחרר ביום 30/6/05.

4.התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל"), ולתובע שולמו סכומים שונים בעבור דמי פגיעה וגמלת נכות בגין נכות משוקללת בשיעור של 14.5% לצמיתות.

דיון והכרעה:

5.מסיכומי הנתבעת ניתן להתרשם, כי אין היא חולקת עוד על עצם התרחשות התאונה ועל נסיבות התרחשותה, כמתואר לעיל. מכל מקום ולמען הספר ספק אציין, כי גרסת התובע לגבי נסיבות התאונה נתמכה בעדותו של נהג משאית אחר אשר שהה במקום, מר אורי וינשטיין, ובאשור בכתב שהונפק על ידי הנתבעת בעניין, וכן בדבריו של מנהל הנתבעת לשעבר, מר דן ישעיהו אנגל, אשר הבחין בתובע טרם הועבר באמבולנס לבית החולים ואף הספיק לשוחח עמו כשהוא פצוע.

ואולם, עיקר המחלוקת בתיק נסבה סביב שאלת האחריות, לרבות אשמו התורם של התובע, ושאלת הנזק.

6.בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ואשתו, וכן עדי התביעה מר אורי וינשטיין ומר אריק סבן –שניהם סוחרי מתכת ונהגי משאיות. מטעם הנתבעת העיד מר דן ישעיהו אנגל, אשר שימש כאמור כמנהל אצל הנתבעת באותם זמנים (להלן – "מר אנגל").

דיון בשאלת האחריות:

7.בטרם אגש לבירור הנושאים שבמחלוקת אקדים תיאור קצר לגבי שיטת העבודה הנהוגה באתר ופעולותיהם של נהגי המשאיות העוסקים בהובלת מתכת. מתוך דברי העדים משני הצדדים עולה התמונה הבאה: נהג המשאית המוביל מתכת לאתר נכנס בשער וניגש למכונת השקילה כשהמשאית עדיין מועמסת. לאחר מכן ממשיך הנהג עם המשאית לעבר מכונת הגריסה, על מנת לפרוק את התכולה סמוך למכונה. מנוף קבוע עם מחפן שחופן מעביר את חלקי המתכת לתוך מכונת גריסה אשר גורסת את המתכת ובאמצעות מסוע המתכת הגרוסה נשפכת אל הקרקע. לסיום, נהג המשאית שב עם המשאית הריקה אל מכונת השקילה, ובדרך זו ניתן לברר מה היה המשקל של המתכת המובלת.

להשלמת התמונה העובדתית אוסיף, כי הנתבעת אינה מפעילה עוד את אתר המחזור במקום בו נפגע התובע, שכן היא העתיקה את פעילותה למקום אחר אם כי במתכונת זהה.

8.אחזור לענייננו. אין ולא יכולה להיות מחלוקת אודות קיומה של חובת זהירות מושגית של הנתבעת, כבעלת האתר והמפעילה שלו, כלפי המבקרים בשטחה. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית - גם לדידה של הנתבעת, והדבר עולה בבירור מגרסתו של העד מטעמה מר אנגל, הן בעדותו לפניי והן בתצהירו, השטח הסובב את מכונת הגריסה שבסמוך אליה עמד התובע לפני שנפגע, הוא שטח מסוכן מטבעו בשל הסכנה הטמונה בהתפזרות חלקי מתכת באוויר בזמן שהמכונה פועלת. הנתבעת היתה מודעת לסכנה זו, ולכן נקטה, לטענתה, באמצעי זהירות שונים על מנת להבטיח שלום השוהים בשטחה. בגדר אמצעי הזהירות אשר ננקטו על ידה מסר מר אנגל בתצהירו, כי: "יש על מכונת הגריסה שלטים בהם רשום כי חובה לחבוש קסדה וכן שלט בו רשום כי חלקי ברזל עפים באוויר ואין מעבר במקום" (סעיף 5 לתצהירו של העד). העד הוסיף והצהיר, כי "מבחינתנו לא היתה כל רשלנות שכן דאגנו לסביבה בטוחה בין היתר דאגנו להזהיר את הנהגים מפני הסכנות במקום לרבות אזהרה לא להתקרב למכונת הגריסה וכן להנחותם להגיע למקום עם קסדות על הראש" (סעיף 7 לתצהירו).

9.לעניין חבישת קסדה, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי לא חבש קסדה בעת שרוקן את המשאית ליד מכונת הגריסה, אף שהיתה לו קסדה בהישג יד בתוך המשאית. ואולם בתצהירו טען התובע, כי משך כל התקופה בה עסק בהובלת מתכת אל האתר של הנתבעת הוא מעולם לא התבקש לחבוש קסדה או כובע מגן מסוג אחר. כמו כן, עובר לתאונה לא היו שלטים המתריעים על סכנה כלשהי הכרוכה בעצם השהייה באתר, או שלטים המונעים מבעד נהגי המשאיות להיכנס או לשהות באתר בעת פריקת הסחורה, ובכל מקרה לא היה באתר מקום בטוח המיועד להמתנת הנהגים עד סיום פריקת הסחורה מהמשאית. לא זו אף זאת, נהגי המשאיות נהגו להמתין ליד המשאית תוך כדי פעולת הפריקה, והם מעולם לא נתבקשו לפנות את המקום. לבסוף בקש התובע להדגיש, כי מעולם לא היו אנשים מטעם הנתבעת שתפקידם לדאוג לנעשה באתר בכלל, ובאזור הפריקות בפרט, לפקח על הנעשה בשטחה ולדאוג לביטחון השוהים בתחומה.

10.מהתשתית הראייתית אשר הונחה לפניי ניתן לקבוע, כי אכן לא היו מפקחים מטעם הנתבעת שתפקידם לבחון את הנעשה בשטחה, ובפרט באזורים המועדים לפורענות, כגון באזור המסוכן שליד מכונת הגריסה, וזאת בניגוד למה שצוין בתצהירו של מר אנגל. מסקנה זו עולה מתוך גרסת התובע ועדיו ומתיישבת עם דבריו של מר אנגל עצמו אשר העיד, כי אינו זוכר שהיו אנשים אצל הנתבעת שזה היה תפקידם.

11.ומה לגבי השילוט? הנתבעת צירפה שתי תמונות המתעדות שילוט שקורא לשוהים במקום לחבוש קסדה ושלא לעבור ליד המכונה (מכונת הגריסה) בשל חלקי מתכת שמתפזרים באוויר. תמונות אלה לא צולמו בידי עד הנתבעת מר אנגל, והלה לא ידע לומר האם צולמו לפני או אחרי התאונה. ואולם, עד התביעה מר אריק סבן אישר בעדותו לפניי, ועדותו מקובלת עלי במלואה, כי הוא מכיר את השלט המזהיר מפני מעבר ליד מכונת הגריסה והוסיף שמדובר בשלט המוצב על מכונת הגריסה בשליש הראשון שלה. אלא שהעיקר לענייננו הם דבריו של העד לגבי חוסר האפקטיביות שבהצבת השלט במקום בו הוא מוצב, שכן מדובר במכונה שאורכה הוא 50 מ' אליה ניתן להיכנס משלושה מקומות שונים, ועד שניתן להבחין בשלט, שאינו ממוקם בהתחלת המכונה, האדם ששוהה לידה עשוי בינתיים להיפצע.

12.מר סבן מסר בעדותו, כי בכניסה לאתר לא היה כל שילוט שמורה על חבישת קסדה, ובניגוד למצב ששרר בזמן התאונה ש"היה אז חובבני מבחינת השמירה והבטיחות מבחינת החברה", כיום קיימת הקפדה באתר על הוראות הבטיחות ובכלל זה על חבישת קסדה, עד כדי כך שאם לא חובשים קסדה "יענישו אותנו ויעיפו אותנו מהמפעל" (עמ' 24 שורה 12 ושורה 29 לפרוטוקול).